<h1>הפרדס לרש"י סימן ע'</h1>
<h2>דף מא:</h2>
דברים הבאים מחמת הסעודה והביאום בתוך הסעודה כגון בשר ודגים ומלוח ובצים וכל בישול וכל ירקות כיון דלצורך סעודה הביאום לפניו אינם טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ואם רוצה להרבות ברכות יברך קודם ברכת המוציא אבל בירך המוציא לא יברך לא לפניהם ולא לאחריהם, ודוקא שהיה דעתו על אילו סמוכה ללפת בהן את הפת אבל נזדמנו לו מאהובו או מחמת ענין אחר בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם מה טעם שאפי' דברים שברכותיהן שוות ופוטרות זו את זו דוקא והיו לפניו בבית אחת ותנן היו לפניו מינין הרבה רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך וחכ"א על אי זה מהן שירצה היו לפניו קאמר דאיתנון קמיה דקאמר הביאו לפניו צנון וזית וכו'. וכל היכא דאמרינן פוטרות זו את זו דוקא דהיו כולן לפניו. אבל אם היה לפניו מין אחד ובירך עליו ואח"כ נזדמן לו דבר א' שלא היה דעתו עליו אע"פ ששניהם ברכה אחת חוזר ומברך על השני וכן הלכתא. א"ר פפא הלכתא דברים הבאים מחמת סעודה לתוך הסעודה אינן טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. כלומר דברים הרגילים לבוא מחמת ליפתן ללפת בו את הפת כגון בשר ודגים ותבשיל והביאן לתוך הסעודה לאחר שבירך על הפת אע"פ שלא היו בשעת ברכה אינן טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם דכי בריך אע"פ דליתי ליפתן הוא בריך והוה ליה פת עיקר ופוטר את הטפילה.
